דוסילנד - זזים מהבית
  • ראשי
  • לוח אירועים

במדבר מלון אורחים/ ביקורת מאת עיינה ישורון

עיינה ישורון חזרה מביקור בים המלח ע"פ גילית חומסקי וממליצה גם לנו להנות ממלון "ענפי הרימון". במדבר מלון אורחים

אני תולעת ספרים ידועה במחוזותיי, קוראת המון. בשנה האחרונה נערמו ליד מיטתי שיינפלד וגרוסמן, אלזה מורנטה ומירה מגן. קוראת גם ספרים של דוסים וגם סתם ספרים. ממרומי השכלתי זו אני אומרת: בכל קנה מידה, "במדבר מלון אורחים" הוא ספר מבריק.
 
למה? קודם כל בגלל השפה. הספר לא כתוב בשפה יומרנית אבל גם לא בשפה יומיומית, התיאורים בו הם נימים דקים של אבחנות שנונות כתער. דוגמאות? לא חסר. בבקשה:
 "זו מתנה. בדרכה השלווה, החכמה, תרזה מבינה. הי לא תיתן לו את האכזבה שחסרי הלב מעניקים לפעמים לאלו שטועים לחלוק איתם את נכסיהם, הוא יכול לסמוך עליה. יחסיהם העדינים מבוססים במידה רבה על הענקה הדדית של רשתות ביטחון קטנות – אם מי מהם אומר 'העוגה הזאת מצוינת' או ' הייתי רוצה לטייל באפריקה', לעולם לא ייהדף בעלבון על איכות הקצפת או בציון העובדה שבאפריקה יש זבובים ומחלות. גם עכשיו כף ידה מונחת על זרועו בדיוק באיזון המכון. מגילות האוצר באמת מעניינות אותה, היא שואלת עליהן כמה שאלות ואז שותקת, מניחה לו לנער שוב את כדור הזכוכית עד ששלג יורד על הנער נדב שעל רקע המערות והאוצר ומכסה אותו"
 
שנית, העלילה. ילד נולד במלון ומקבל חופשה חינם ביום ההולדת, מכאן אנחנו מלווים אותו בכל יום הולדת במשך שבע שנים. משמיטה לשמיטה. וזה לא מקרי. בשנת שמיטה, כידוע, חובות נשמטים וקרקעות שבות לבעליהן המקוריים. גם אביו של הילד שמט את חובותיו, אבל גם הוא עתיד לשוב למקומו האמיתי. גם שאר האורחים קצת איבדו כיוון, ובאופן כללי הספר עוסק בשאלות של המקום הנכון, ההורים הנכונים, הבעלים הנכון של רכוש וכו'. שאלת ההורות, שלצערנו רלוונטית בימים אלו, מככבת בו מכמה זוויות: לאלישע ולתרזה, שני אורחים במלון, יש ילדים אבודים. האם הם אשמים? הם הבעיה היא בהורות שלהם? קטי החדרנית נכנסת להריון – מה יקרה לתינוק שלה, ומי ההורים האמיתיים שלו?
 
שלישית, הסבטקסט. וכאן יש בונוס רציני לאלו מאיתנו ששולטים בתנ"ך. אלישע, למשל. מי שיקרא את הפרק בו הוא רוכן מעל הילד, מצח אל מצח וכתף אל כתף, ולא ייזכר באלישע התנכ"י בסצנת החייאת הילד יכול להוריד לעצמו נקודה בתנ"ך. גם הסוד של תרזה (שלא נגלה כאן) הוא מקבילה ישירה לסיפור תנכ"י ידוע, וגם שם המילון שבו כל זה קורה, ענפי הרימון, אינו מקרי. רימון הוא סמל הפריון, השפע, המצוות.
 
בקיצור, הספר הזה נקרא בכמה רבדים. קודם כל הוא קריאה מענגת בגלל השפה שבו, ההברקות הקטנות, גומות החן השזורות בו. הוא ממש לא "ספר טיסה", זורם אבל לא מזלזל בקוראים. ברובד נוסף ועמוק יותר, למיטיבי קרוא, הוא מעלה שאלות שראוי שספרות תעסוק בהם.
 
רביעית, נופי הארץ. ניכר שהמחברת אוהבת את הארץ בתמימות ובפשטות, באהבת אמת. תיאורי ים המלח פשוט נפלאים, נמנעים מיומרנות וקלישאות ומעבירים אותו כמו שהוא. להרים ולים יש ממש נוכחות (כשאלישע נוסע לבקר את תרזה "ההרים יודעים לאן הוא נוסע ואינם נעזבים") וכך גם תיאורי ים כנרת. בשפה פשוטה ונפלאה ומלאת חיבה גם מגרעות הנוף השומם פשוט עושות חשק לנסוע.
 
חמישית, המוטו המקסים. הוא מופיע בתחילת הספר וגם בתוכו. כשדריה מברכת על הנרות היא מוסיפה ברכה משלה: "יהיה הכל שייך לכל שיוכל להיטיב עמו. הילד לאשה האמהית למען יגדל, העגלה לעגלון הטוב למען ינהג בה היטב, והאדמה למשקים אותה מים, למען תתן פריה בעתו" (מאת ברטולט ברכט). אמצו אותו. גלו על הספר הזה לאוהבי הספר, שיוכל להיטיב עמם. אמנם לא הכל מסתדר בסוף על הצד הטוב ביותר ולא כל הילדים חוזרים הביתה, אבל סך הכול הסוף אופטימי והספר כולו הוא תגלית משמחת. בעיני הוא היה פנינה של ממש בתוך ים הזבל שאנחנו מוצפים בו. ולתולעי הספרים ינעם.

במדבר מלון אורחים מאת גילית חומסקי, הוצאת ידיעות ספרים.

גילית חומסקי פרסמה שני ספרי שירה, הבוקר של כריסטופר (גוונים, 2003) וצל התאנה (עכשיו, 2006) ורומן, אהבות של אתמול (ידיעות ספרים, 2007).

 
<
אפריל 2018
>
ראשנשלרבחמשישב

1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930