דוסילנד - זזים מהבית
  • ראשי
  • לוח אירועים

יוסטון, לאתינקה יש בעיה! /מאת: אתינקה

שבוע אחרי ג'ט-לג עצבני והפכפך במיוחד בו את מוצאת את עצמך ערה בשעות לא קונבנציונליות סופרת כבשים כשרות למהדרין, מטפסת על הקירות של הפורום

שבוע אחרי ג'ט-לג עצבני והפכפך במיוחד בו את מוצאת את עצמך ערה בשעות לא קונבנציונליות סופרת כבשים כשרות למהדרין, מטפסת על הקירות של הפורום, מחפשת תנוחה נוחה על הגב, אולי על הבטן, אולי על הצד קרוב לקיר, רגע... בעצם אין כאן קיר קרוב למיטה כי את לא בבית, אתינקה... חושבת על המזרון שלי והכרית שלא נכנסה למזוודה וכמובן מקלדת בעיברית שלא נכללה באריזה (מי חשב על זה בכלל?), ישנה כשכולם ערים ומתעוררת הפוכה, מחוצ'קנת, (אחי סובר שלחץ האויר במטוס משפיע כנראה על פעילות בלוטות החלב) ועם חרדת טיסה משוקשקת היטב עד הטיסה הבאה...
מטושטשת כל כך ולא מבינה מה אני עושה כאן בכלל? איך?? וכיצד סוף סוף אני כבר כאן במקום אחר ולא שם? בלי שום תוכנית פעולה מסודרת, רק שירבוטים של תוכניות שרצות סחור סחור בתוך הראש ולא מתמקמות בשום מקום, מטרידות ומבלבלות. לראשונה בחיי מגיעה להחלטה ומחליטה שאני לא מחליטה. ההחלטה הכי טובה שקיבלתי עד כה בעשרים וארבע שנות חיי. ולא משנה לאן אגיע ואיפה אזרק ומה אעשה. את פסק הזמן הזה מהמרדף אחרי החיים המטורפים שלי בארץ הקודש, אני צריכה! ואני לוקחת! ועכשיו!!
ותודה
תודה, אלוקים. על האפשרות. תודה.

בועטת בעבודה המשעממת שלי לעזאזל, זורקת את דפי ההרשמה לתואר שני (גם ככה אני לא יודעת במה לעשות אותו ממש), דוחקת בקושי של געגוע את החברות לרשימת תפוצה אלקטרונית, מערימה על חרדות הנטישה והדאגה עבור אימי הדואגת והיקרה שאיכשהו שיחררה קצת מהרצועה (אפילו היא בעצמה קלטה שאני כבר צריכה אויר לנשימה).
לא מצליחה להתאפק ולפני שאני מספיקה להסתובב לדיוטי פרי, נפרץ לו הסכר ומפל של דמעות מתפרצות ונוזלות לאחי על החולצה. (טוב, נו הרטיבות הזו הייתה גם קצת נזלת שקופה, סליחה, אח שלי...)
וזהו,אני על המטוס. ממריאה.
חשבתם,שזה כזה פשוט, הא? כן, אולי בעולם שלכם... אבל לא. לא אצל אתינקה. שלום & Welcome to Etinka’s world…



אני חוזרת שבוע לפני (ותגידו תודה שהרצתי fw: חצי שנה לדקה זו ולא פרסתי את תולדות בקשת הויזה האלקטרונית עד שכבר "זכיתי" לעמוד בשגרירות, שלוש שעות בתור שמגיע עד הים, במקום שיכול לתפקד כמעבדה לביצוע סטרליזציה לפני שאתה נכנס לשמנים האלה למדינה):
אז הנה אני, מסתכלת כבר שבוע על המזוודה הריקה ומחכה לדקה התישעים... כי קשה לי לעכל שאני אורזת...
ורגע לפני שיהיה מאוחר מידי פשוט דוחסת את כל הארון שלי לתוכה. כי אני כמובן לא מצליחה
להחליט מה אני יכולה להשאיר ומה לקחת... מדחיקה את האפשרות הסבירה שאין מצב שהכול נכנס, (הגיוני, הארון שלי בערך פי שמונה עשרה יותר גדול מהגודל של המזוודה גם אם אצליח לשאוב משם את כל האוויר אין מצב שחצי ממנו נכנס) אז ...אני מזעיקה סיוע לאריזה. מישהו עם כושר שיפוט ויכולת החלטה. (פלאשבק ממש לא רחוק מכאן על מזוודה שכמעט הלכה לי לאיבוד בפעם הקודמת וממהרת למחוק את המחשבה של "וואט איף" בפעם הזו... כי אני באמת אהיה אבודה).

אוקיי. בוקר הטיסה הטיסה הגיע (ערב לפני החברות אירגנו לי מפגש והקדימו לי את היום הולדת, להזדקן חודש מוקדם יותר בשנה, מה שחברות טובות יעשו בשבילך :)
אתינקה פוקחת עיניים, טוב בעצם רק ממצמצת מחדש כדי להרטיב את האישונים (אחרי שבוע ללא שינה, סתם בהייה בתקרה, נחשפת לעובדה שיש לה כוכבים מנצנצים שהדביקה שם לפני 11 שנה, זוכרים אותם?!...דיר גוד, את באמת כזאת ילדה קטנה??)
אז ממצמצת ומפרידה את קורי השינה המדומים בגירוד עצבני במיוחד, דוחפת עמוק את מפרקי האצבעות שלי הלוך ושוב על העפעף העדין שמכסה על גלגל העין. ומריצה את התאריך שמהדהד לי בראש כבר שבוע שלם "השלישי למאי" - היום הגדול הגיע, אתינקה- ... והנה אור הבוקר של השלישי למאי. ההתרגשות בשיאה.
מריצה בראש את שעת הטיסה שתים עשרה וארבעים בלילה... אפשר עוד להתמרח שעות במיטה, אבל בפרץ של אנרגיות אני מתרוממת ומכינה קפה, שאר הבית ישן אז אני מתפרעת לעצמי עם שירים בפול ווליום ווקאלי מטורף ב-zune, ומשחררת לחצים מהמחשבות הלא רציפות שמתרוצצות ומתרוצצות ואין לי מושג לאן הן רצות. הסוללה נגמרה. גם לי.
אני חושבת מחדש על המחשבה שליוותה לשבריר שנייה מפחיד את מחשבותיי המסורבלות ברגע שפקחתי את העיניים זה היה משהו כמו: "אתינקה, יכול להיות שהשלישי למאי בשתים עשרה וארבעים, היה בעצם אתמול בלילה?!?"
"יכול להיות??" יכול להיות ???!!" " יכול ??"
רגע עצום של חרדה.שקט מוחלט. העולם נעצר.
אתינקה ניגשת לתיק הגב שלה ופותחת ברעד את הדף של כרטיס הטיסה האלקטרוני...
השלישי למאי. 00:40 אתינקה לא מומחית בטיסות או בתאריכים, הפעם האחרונה שהיא ראתה לוח שנה הייתה לפני חצי שנה שהיה לה לוח בחינות מיניאטורי ומקווצ'אץ' בתחתית של התיק דבוק בקימוט רציני לכרטיס נבחן של הסמסטר האחרון.

טוב.
אתינקה נלחצת.
אתינקה רועדת.
אתינקה דופקת לאחותה הקטנה על הדלת של החדר ומשתפת בתהייה על כך שש... שיכול להיות שהטיסה התפספסה בלילה אחד מיותר?
אתינקה נגשת לאלחוטי ומחייגת לאל-על, אתינקה לא בטוחה שהיא לחצה טוב בניתוב שיחות ולמי שעונה לה היא פשוט מתריעה ברעד, "תגידי לי, שהתכוונתם שהשלישי למאי בשתים עשרה וארבעים בלילה- הכוונה להיום בערב, לפני שאני חוטטטטטפת התקפת לב..."
-"לא, הטיסה שלך הייתה אתמול בלילה"
היא מלמלה שם עוד כמה דברים אבל לא שמעתי כלום מאותה נקודה, רק "בום, בום,בום" אלו היו דפיקות הלב שלי בעוצמה. פימפומי לב שנמחצים לי אל תוך הצלעות, או שאולי ריקון האויר שבריאות הוא זה שלוחץ לי את הצלעות על משאבת הלב?! לא ממש שמתי לב. דם שמתנקז לי למרכז הגוף ומשאיר אותי חיוורת. ומבוהלת מעצמי.
אתינקה מפילה את השפורפרת על השולחן ואחותה הקטנה נאלצת להמשיך את השיחה... בזמן שההיא מסתובבת סביב עצמה, נטרפת, בוכה... דמעות... ומתקשרת לאחיה לבכות לו שהיא כזאת איומה.
"כמה???? כמה מעופפת, מרחפת, אסטורנאוטית, תלושה, לא מפוקסת, לא מרוכזת, לא מחוברת, לא קשורה, לא מאופסת, לא מסונכרנת בכלל, עם המציאות אפשר להיות??? כמה עבה הבועה שלי? ואיך היא הצליחה להגיע לעובי כזה ויותר מזה איך היא הצליחה להתרחק כל-כך רחוק?! ואיך לא שמתי לב?"
סטירת-לחי עצמית, ועוד כמה יציאות נחמדות ותומכות משאר המשפחה. אני מחזירה לי חזרה את המוח למקום. (גרגר קטן בתוך קשקשן בינוני). יחד עם ההתחשבות הנפשית של אל –על (וגם כלכלית. "ללא עלות" מחשש להתמוטטות עצבים. שירות אדיב, טוב שלא המליצו על מחלקה סגורה בתוך מחלקת תיירים), שקבעו לי יעד חדש מוקדם ואיזנו לי את לחץ הדם.
איכשהו עדיין תחושה מסריחה.

ואם מישהו שואל אותכם, אז זה מזג האויר, כן, בגלל זה נדחתה לי הטיסה. זה התירוץ שלי לשאר המשפחה המורחבת ושאר החבורה. (מה. אז מה אם היה חמסין באותו יום... זה רק מסביר שזה עוד יותר ברור שזה האובך הכבד שמפריע לראות בבירור את מסלול הטיסה וכמובן שאני מ מ ש לא מבואסת...כל עכבה לטובה:)
תהיו עדינים.
תודה מראש, אתינקה.


U , נחתתי, ו-U,אני לא מאמינה שאני כאן, ו- U, איזה קטע זה אפילו "כשר" ;)

הטור מוקדש לרויטל. שאולי גם שם למעלה תצחקי כמו תמיד מהשטויות שלי.

 
<
ינואר 2018
>
ראשנשלרבחמשישב

123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031