דוסילנד - זזים מהבית
  • ראשי
  • לוח אירועים

המועצה בהד''ה

מי שראה את "RENT" היה יודע לשאול זאת אפילו יותר טוב משפינוזה: איך מודדים זמן בחיים? על פי מס' הרגעים של אושר, שמחה, או אהבה במשך תקופה מסויימת?

אז מה זה בינינו שלושה חודשים להחליט שאהבת חייך הייתה שם וזרקת אותה? כלום, מסתבר.

וכך, הבחור המדובר, עשה את הצעד המפתיע וכבש מחדש ובסערה (יותר נכון משהו בין טיפטוף לגשם), את מקומו בליבה של קליאו.

כך יצא שעברו עלינו ימים סוערים בזמן האחרון. אלה התווכחה עם שוטרת על מהות מעבר-החצייה וילדיה לעתיד, (העניין עלה לה בקנס של 100 ¤...) והפכה את מר דוס לאקס טרי.

מאמי גילתה שיש לה חיים (למרבה הזוועה) והתעסקה בחיי-חברה והדיפת אקסים משלה (למאמי שלום, תודה על ההתעניינות. היא כולה מוכנה לסבב הבא של – התאהבות – חתונה – ילדים – וגלגול מחדש).
ודיווה – כרגיל.. משוואות ו- X וחוזר חלילה.

כל עניין חידוש הקשרים לא מובן בכלל. אמרנו "שלום ביי ולהתראות", בכינו המון, נכשלנו במבחנים, זרקנו חיצים על התמונה, ובעיקר הדחקנו. לקח לנו חודש-חודשיים וחזרנו לעצמנו. ואז – הם מופיעים בחיינו שוב. מה זה, איך, כמה ולמה??

בדיוק לאחר כמה רגעי הייאוש (שכפי ששמתם לב נבעו מיותר מדי אותיות לועזיות במשפטים הקודמים) – הגיע הערב ששינה את חייהן של "המועצה" מן הקצה אל הקצה.
סתם... לא ממש הזיז את חוד קצה הציפורן הימנית של בודהה, אבל כמעט.
הוחלט לרדת אל העם!
וכך, מצאנו עצמנו בפתח המקום המבוקש ביותר בארץ – האוניברסיטה הדתית הראשונה (הד"ה) שבה בקרוב כל בחורה תקבל יחד עם התואר, רעלה ססגונית.
יום הסטודנט של עיר הקודש היה כל כך מלהיב (משפט שלם ללא ציניות! שימו לב!), שהוחלט לנסות את מזלנו גם בהד"ה (לעיל). ולהלן כמה מסקנות עיקריות (לבעלי לב חלש – חבל עליכם. אל תקראו. אנחנו לא הולכים לעזור לכם בזה, זה בטוח. לשבות רעב זה לא ממש אנחנו. אבל אם ממש תהיו עצובים נזמין את עצמנו על חשבונכם להמבורגר מן הצומח).


קודם כל – אם ראיתם כמה בחורות רוקדות בהתלהבות מופרזת – אלו היו אנחנו. שיכורות משמחה. אתם לעומת זאת, מבהירים שבין שיעור תורה לשיעור גמרא, שכחו ללמד את הדוסים לרקוד בהופעות. ולא, להזיז את נעל שמאל בחינניות לא נקרא ריקוד סוער וגם לא ממש מפר את מגבלת הריקוד המעורב. לקח לנו זמן מה, להבין שהבחור לצידנו לא מתפלל אלא רוקד...

כמובן שהערב עבר עלינו בחילופי שלום המוניים, מה שהוביל אותנו למסקנה האופטימית שאו שאנחנו סוציומאטיות (תודה לאל) או שהממלכה עברה באישון לילה בשלמותה לתוך הד"ה ורק אותנו השאירו בחוץ.
מה שלא יהיה – מעניין כמה כיף זה ללמוד יחד כמו פעם, בזמנים הטובים שבהם לא היו חילונים בעולם (אל תעבדו עלינו עם סטטיסטיקות. יש שם יותר דתיים ממספר הנשים הממוצע לגבר בבחריין). הופתענו לגלות שיש בחורים דתיים יפים והרבה. למה יש בחורות דתיות יפות ואנורקטיות על זרועם החסונה, זה כבר לא ברור. יפה שם גם בגלל דוסילנד (הפיזית). התמוגגנו מאושר. רק חבל שזה כל כך לא מגניב להרגיש בין בני ברק לפתח תקווה. ההרגשה התמידית במקומות האלו היא שכבר מזמן האיראנים התקיפו גרעינית את ישראל רק שאף אחד לא שם לב.


בסיכומו של עניין, ובעיקר לכבוד מתן תורה השנתי, נתמלאנו שמחה עצומה בלב. שיהיה לכם חג ביכורים שמח! ודרך אגב, קבוצה של הומלסים מתארגנת לעלות חגיגית לרגל לירושלים. לפרטים נא לפנות למאמי. אחד מהם, שגר באוהל איפשהו בעין כרם, הציע לה את שירותיו ליום אחד, בליווי מספר. שיהיה במזל!

 
<
ינואר 2018
>
ראשנשלרבחמשישב

123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031