דוסילנד - זזים מהבית
  • ראשי
  • לוח אירועים

רשמים מטיול הפסח במקסיקו, של שליחת בני עקיבא בבוסטון

צעד ראשון בארץ זרה: להבין את המטבע. רק שלא ירמו אתנו....דוקא יפה הפסו הזה.


הטיול הזה מתחיל כשחציו מאורגן וחציו השני בוטח באופן מלא בה' יתברך

חמישה לא קשורים שכרנו יחדיו ג'יפ והתחלנו להינות...

טעות מספר אחת קרתה לפני שהבנו את משמעות הפער בין צפון למרכז אמריקה או מה שנקראת: אמריקה הלטינית, דבר זה התבטא בטיפ השמן שהענקנו ביד נדיבה מידי לבחור שסידר במלאכת מחשבת את תיקי הענק המפלצתיים שלנו בתא המטען. הסכום שסידר אותו לחצי שנה הקרובה כולל חתונה לבת ושיפוצים לבית היה: 5 דולרים אמריקיים טבין ותקילין. את הטעות הבנו דקה אחת מאוחר מידי אבל זה הספיק בשביל ללמד אותנו לקח גדול של קמצנות לכל אורכו של הטיול

צעד שני בארץ זרה הוא השפה. ולמה שני? כי עם כל יום שעבר גילינו שבעולמינו הקטנטן אפשר להסתדר יפה מאד וליצור תקשורת מדהימה בין בני אדם גם אם הם אינם דוברים את אותה השפה. ולא שהאנגלית שלי נשארה באותו מצב גרוע אחרי שמונה חודשים, הענין הוא שהמכסיקנים לא מדברים ולו מילה אחת של אנגלית. כל שנותר לעשות הוא לדבר בשפת הגוף: עד מהרה הגענו למסקנה שהפנטומימה מעייפת ושרירי הידיים חלושים והחלטנו לעבור לעברית, מה שהוכיח את עצמו כטוב ביותר. באורח פלא גילינו שהילידים ממש מבינים אותנו היטב (טוב נו, חוץ מכמה נהגי מוניות...).

עד ערב החג טיילנו בעיירות חביבות להפליא עם מכסיקנים חמימים ונחמדים שרק שרים, אוכלים ונהנים מהחיים (לרגע היה נדמה לי שגם הם כמוני, שליחים) לקראת ערב חיפשנו מקום זול ופשוט לישון בו ושיננו את המשפט :"דונדנה אס מוטל, נו מוצ'ו דינרוס"? יעני: איפה יש מלון בזיל הזול? מה שלא גילו לנו מבעוד מועד הוא שיש להבדיל בין הוטל למוטל, ומה שאנחנו ביקשנו לא נחשב למקום כל כך ראוי..אם אתם מבינים...... בכל מקרה זה הסביר הרבה ביחס לצחוקם של המכסיקנים כאשר נשאלו על ידינו: 4 בחורות ובחור אחד מסכן היכן יש מוטל.........

הנסיעות רבות וארוכות הן וכמה אפשר לשחק :"תנו לי שיר עם המילה אור"? אז החלטנו לעשות מעשה ומצאנו קיוסק קטן שצורב לך דיסקים ויש לו אפילו 3 ישראלים, לקחנו את שלושתם ואני לא חושבת שאי פעם אוכל לשמוע את דיויד ברוזה שוב או את שלמה ארצי בשיר שאפיין את הנסיעות שלנו: "אני שומע שוב ברגעי הבדידות"....

כמעט פסח ולאחר עצירה באמצע הדרך, ארוחת שחיתות של סיום חמץ, קינוח בשוקולד גודייבה היוקרתי, שריפת חמץ וצחצוח שיניים כדת וכדין אנחנו מגיעים למכסיקו סיטי, קצת מחפשים ומוצאים את חב"ד ואת המשפחה שהם סידרו לנו להתארח אצלה (קומה עשירית!!!! הפסח הזה אני עומדת לרזות)

ליל הסדר היה חביב, היינו בערך היחידים ששרנו והרגשנו כמו בעוד אחד מהשבתונים בו אנחנו צריכים להביא "רוח" והתלהבות , נו מילא... עם 4 כוסות מלאות שכל אחת מהן הייתה בגודל של חבית בירה לא היה קשה לשמוח (הרב הסביר שהם חיפשו ולא מצאו כוסות קטנות יותר...נו באמת)

במשך חמש ארוחות נהנינו מתפריט שחזר על עצמו בסדר מופתי פעם אחר פעם: מרגע זה ואילך

גפילטע/סלמון

אבוקדו (בלי מצה כי אסור שרויה)

סלט סלק

סלט ירקות מקולפים (מחשש לחמץ על הקליפות)

מרק עם תפוחי אדמה ועוף

זהו

הסדר עצמו נע בין עברית לאנגלית ולספרדית והיה סביר

את יום ההולדת שלי חגגנו במחתרת כאשר כל אחד התגנב בתורו בחשאי אל מחוץ לבית חב"ד על מנת לקחת ביס מהעוגה השרויה הכשרה לפסח... היה מלבב.

ביום השני (זוכרים? יום טוב שני של גלויות...) החלטנו להופיע שנית לסדר וזאת מפני שהיינו רעבים לאוכל כשל"פ וגם מפני שפגשנו חברים ישראלים שחלקם עוד לא פתחו הגדה מימיהם. החלטנו לרכך עבורם את חווית הסדר ולהיות שוב האלה ששרים ומתלהבים , מסבירים ומספרים... אז אחרי שראובן הסביר לבחורה הלא בדיוק יהודיה שישבה לידו את "שפוך חמתך" הרב קרא לכולנו לצאת לקבל את אליהו הנביא, מסתבר שאת זה הוא שכח לתרגם לשאר השפות ומה שקרה הוא שזוג שלא דובר עברית הבחין בכולם קמים ויוצאים לכיוון הדלת ובאופן אוטומטי הבחור מוריד את הכיפה , הבחורה לוקחת את התיק ובעוד אנחנו מקבלים בברכה את אליהו הנביא הם כבר תופסים מונית בדרך הביתה... תפסת מרובה לא תפסת

שוב עולים לקומה העשירית ברגל,שוב נתפסים השרירים ושוב נשבעים לעשות מנוי לחדר כושר...

יום שני של חג, אמנם אנחנו לא שומרים אבל אסור לנו לעשות דבר בפרהסיה מה שגרם לנו לצעוד רגלית לכיוון גן החיות של מכסיקו סיטי. מה שלא סיפרו לנו שהימים הם ימי חג ושגן החיות הוא חינם אין כסף לכל דורש: איך אני אסביר את זה? תחושה של הפגנה רק בלי הכתום.

מענין היה לגלות שבמקרה ממש כל החיות יחד החליטו להתחבא בין הסלעים כך שלא זכינו לראות ולו בעל חיים אחד פרט לזבובים ויתושים וכמו כן השמש החליטה לקפוח על ראשי האנשים (שקושרים את הילדים אליהם ברצועה מחשש לחטיפות!!!! מראה מזעזע!!!), ביאוש גמור חזרנו צמאים ועייפים מתארגנים לשבת ומחכים לעוד ארוחה דשנה בבית חב"ד.

יצאה לה השבת ואנחנו בשבוע השני לטיול בדרכינו לכפר דייגים ששכחתי את שמו.

שם פגשנו כמה ילדות חמודות ומשועממות שניסו כמו כל תושבי הכפר למכור לנו משהו, הם היו נראות די חסרות חיים אז לקחתי אותן ובעברית צחה לימדתי אותן לשחק: פינוקיו ו3 מקלות. זה היה מדהים לראות איך הן הבינו את הכללים ובסוף שיחקו בעצמן, מה שבטוח סיפקתי להן תעסוקה לשלושת החודשים הקרובים.

יום במחרת נחשב היה ליום האתגרי של הטיול: סוסים.

רגע לפני שהגענו למקום עצרנו בדוכן קטן ובמסגרת הפסח קנינו בננות ואבוקדו, שיהיה ...

מגיעים למקום, מתמרחים בקרם אשכנזים שמים אוכל בתיקים (פרט לזכירה: הבננות הוכנסו לתיק של אביבית ללא שקית, פשוט סמכנו על הקליפה) ועולים על הסוסים (אני: לראשונה בחיי), לאחר כמה צרחות התרגלתי לסוס המטורף שלי ויצאנו לדרך, נהנים מהנוף, מהפריחה ומה-ח-ו-פ-ש עד שלפתע נשמעה צווחה: אביבית פתחה את התיק וגילתה שם מחית גרבר בטעם בננות, את השאר היא זרקה בעצבים על הרגל של טל מה שהיה לא פייר כל כך...

לאחר 3 שעות של רכיבה הגענו להר הגעש המדובר: כאן אמורים לעלות על הר עם השיפוע התלול ביותר שפגשתי בחיי והאדמה חולית כך שכל צעד שאתה עושה מחליק אחורה מרחק של 2 צעדים... כמובן שנטשתי במחצית ההר והם נשבעו לצלם בפיסגה.

לקראת ערב שוב הגענו לאחד ממקומות הלינה הזולים וראובן ואביבית הלכו מעבר לכביש "רק לקנות חד פעמי". אחרי שעה וחצי והודעות טקסט ללא מענה, שרון ואני החלטנו להתחיל לדאוג לזוג האידיוטים שחזרו בשניה שיצאנו לחפש אותם מלאים בחוויות על כך שהם ניטפלו לאיזה בנאדם והלכו אליו הביתה לחמם מים לביצים קשות, הם לא חשבו על כך שעד שזה יהיה מוכן באחת וחצי בלילה לאף אחד כבר לא בא על יציקת בטון שיורדת בגרון כמו ביצה קשה, אבל הם כל כך התאמצו אז היינו חייבים להפגין נכונות ובלענו את זה ככה ועם זה גם הלכנו לישון.

הדרך חזרה על הסוסים היתה הרבה פחות מכיף, יותר דומה לעינוי מטורף וכשירדנו מהסוסים דומים היינו לחבורה של נכים שכרגע למדה לצעוד.

בכוחות אחרונים רגע לפני החג השני הגענו שנית למכסיקו סיטי ובדרכים של נס הקב"ה כיון אותנו למשפחה מדהימה שאירחה אותנו בלב רחב!

ביום שישי החלטנו שדי לנו מטיולי אתגר ואנחנו חוזרים להיות התיירים הטובים מארה"ב, עלינו על אוטובוס תיירים שעושה סיבוב בכל העיר- אם תשאלו אותי זה היה משעמם פלוס חוץ מהקטע של ההפגנה חשופת הישבנים, כאשר לפתע כל אוטובוס התיירים התעורר לחיים שלף מצלמות והתחיל להנות!

את השבת האחרונה בילינו אצל שליח בני עקיבא במכסיקו סיטי והיתה סטלת עולם! במוצ"ש חגגנו עם אוכל מכסיקני חמץ למהדרין-

וביום ראשון במטוס לניו יורק הייתה נסיגה והגישו לנו אוכל כשר לפסח.

סך הכל היה כיף לא נורמלי-

חוויה של פעם בחיים

וחוצמיזה היה סבבה להיות פעם אחת במקום בו אני הכי טובה באנגלית!

"לשנה הבאה בירושלים הבנויה"!

שולי

 
<
אפריל 2018
>
ראשנשלרבחמשישב

1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930