Warning: include(../ckeditor/ckeditor.php): failed to open stream: No such file or directory in /home/razher/dosiland.co.il/public_html/html/header.php on line 31

Warning: include(): Failed opening '../ckeditor/ckeditor.php' for inclusion (include_path='.:/usr/local/lib/php:/usr/local/php5/lib/pear') in /home/razher/dosiland.co.il/public_html/html/header.php on line 31
דוסילנד - זזים מהבית - אני מאשים
דוסילנד - זזים מהבית
  • ראשי
  • לוח אירועים

כתבות: אני מאשים

אני מאשים / ג'

מכירים את האנשים האלה?
הם נראים טוב, יש להם עבודה טובה, השכלה, הם חברותיים ונעימים.
אתם פוגשים אותם בכל מיני מקומות- בילויים, לימודים, עבודה. הם חברים טובים שלכם.
אולי אף פעם לא חשבתם על זה אבל אם תטו מעט את אוזניכם ותגלו מעט רגישות, תשימו לב שאתם...

לא יודעים כמעט דבר על חיי האהבה של אותו אדם.
לא כי החבר שלכם מופנם בצורה קיצונית או קנאי לפרטיותו ; פשוט כי אין לו על מה בדיוק לספר.
כשתשאלו אותו מה חדש, יספר לכם על חידושים בלימודיו, עבודתו, אבל לשמע השאלה על קשר זוגי הוא ידמום לפתע יניע את ראשו מצד לצד ובחיוך מעט מבויש ימלמל שלא וימהר להחליף נושא.

מה קורה כאן?

סיגל 22, בחורה יפיפייה , סטודנטית מצטיינת, מנהלת מערך הדרכה :
"זה לא שאין לי הצעות. להיפך. פעמים רבות אנשים פונים אליי ומנסים לשדך לי אבל בכל פעם שזה קורה , אני מרגישה מבוכה ענקית, ובצורה אינסטינקטיבית ממהרת לומר שאני לא מעוניינת. כמובן ששנייה אח"כ אני מתחרטת שסירבתי אבל אז זה כבר מאוחר מידי וקשה לי לאזור אומץ ולחזור בי . זה קורה לי גם כשמתחילים איתי. לא משנה מי ניגש, יכול להתחיל איתי הבחור הכי חתיך במסיבה ועדיין, כשהוא מתחיל לדבר איתי אני נאלמת דום, מצליחה לשחרר חיוכים נבוכים ומגלה שאני עושה הכל כדי להרחיק אותו ממני אפילו שעמוק בפנים אני ממש רוצה.
היה לי קשר עם בחור לפני כמה שנים אבל הוא היה מאוד קליל .
אני רוצה אהבה אבל מרגישה שמשהו חוסם אותי"

סיגל, איננה היחידה. אנשים רבים מוצאים עצמם מסרבים להצעות אטרקטיביות מבלי להניד עפעף ומתחרטים שנייה אחרי זה. נעה, 19.5: "זה כאילו שנעה שבפנים, שרוצה אהבה ומתה כבר לצאת עם מישהו, נדחפת פנימה, נעלמת ובמקומה מדברת מישהי אחרת ומרחיקה את כולם ממנה.
אני לא יודעת למה זה קורה לי אבל זה משגע אותי ואני לפעמים חושבת שאולי אני צריכה ללכת לפסיכולוג. אני לא רוצה למצוא עצמי תקועה ככה עוד שנים רבות"

אושרת 21, צמודה לחבר שלה כבר שנתיים מתנדבת להסביר:
הכרתי את החבר שלי בנסיבות חברתיות. הוא מצא חן בעיני מהרגע הראשון וכל הזמן שידרתי לו שאני מעוניינת אבל הוא התנהג כאילו שהוא לא שם לב או שהוא לא מעוניין.
כשביררתי אצל חברים שלו, הבנתי שהוא דווקא מחבב אותי אבל מצידו לא ראיתי שום רמז לזה. הייתי צריכה ממש להתאמץ כדי לגרום לו להבין שאני רוצה אותו.
הצלחתי. אנחנו כבר שנתיים ביחד וחושבים על חתונה.
מאוחר יותר, כששאלתי אותו על זה הוא אמר שהוא ביישן. לא ממש הבנתי איך זה כי הוא בנ"א מאוד חברותי, הכוכב של החבר'ה ונראה ממש טוב.
בהמשך, שמתי לב שהמון בחורות מתחילות איתו אבל כשאמרתי לו את זה הוא טען שהוא בכלל לא שם לב.
הוא בן 25 ואני החברה הראשונה שלו.
יש אצלם בחבר'ה כמה בנים שהם כאלה. חתיכים, חכמים- חלומה של כל בחורה אבל אין להם אף אחת, הם גם לא יצאו עם אף בחורה וכששואלים אותם על זה הם טוענים שזה לא מעניין אותם.
תגידי לי את: נראה לך הגיוני שגבר בן 25, סטרייט- לא מתעניין בבחורות???"

אוהד 25 , סטודנט ללוגיסטיקה בבר אילן משתף:
"אני כבר שנה שנייה באוניברסיטה ורק השנה התחלתי לצאת עם בחורות. זה לא שלא היו לי הצעות. היו הרבה אבל פחדתי מזה פחד מוות. לא ידעתי איך אני מתקשר לבחורה, מדבר איתה, מציע לה לצאת. כ"כ פחדתי מזה שהייתי צריך כמה וכמה שיחות עידוד וחיזוקים מחברים כדי ללכת על זה בסוף. כשהתקשרתי לבחורה הראשונה, דיברתי איתה כשמולי דף ובו רשימת נושאים לשיחה -הכל כדי להימנע ממצב של בלק אאוט. ישבתי עם עט ופשוט מחקתי נושא נושא לפי התנהלות השיחה.
השיחה עברה בשלום וראיתי שזה לא כזה ביג דיל. יצאנו בסוף. לא יצא מזה כלום אבל בכל פעם שיש לי הצעה, אני נלחץ ומנסה לדחות אותה. כשאני צריך להתקשר לבחורה אני נכנס לסרטים וסיוטים. מתבלבל ומוצא עצמי מנסה לרצות אותה בכל מחיר כדי שלא להרוס את ההזדמנות.
זה כאילו שאני רוצה אבל לא רוצה.
אני מחפש קשר רציני, רוצה למצוא מישהי חמודה ולהתחתן איתה אבל מרגיש שמשהו בתוכי מרחיק אותי מזה"

המשותף לכל המרואיינים בכתבה זה היותם דתיים.
כשאני שואלת אותם אם לדעתם יש קשר בין זה לבין המציאות שלהם רובם ממהרים לאשר-

עינב 22, סטודנטית לעו"ס, בר אילן :
"גדלתי ביישוב בו אין בנים בשכבת הגיל שלי. ביסודי למדתי בישוב שכן ואח"כ עברתי ללמוד באולפנא. כשסיימתי עשיתי שירות לאומי בבי"ס יסודי בצפון ואז נרשמתי ללימודים באוניברסיטה.
אפשר לומר שהבנים הראשונים שהכרתי בחיי היו בבר אילן. עד אז לא הכרתי בנים בכלל. הכל בגלל נסיבות המגורים שלי וההפרדה הטוטאלית בין בנים ובנות בשנות התיכון.
פתאום, הגעתי לאוניברסיטה וראיתי מלא בנים. הייתי בהלם בהתחלה והתרגשתי ממש מנוכחותם. כל יום הייתי מתארגנת מול המראה שעות , מרגישה שכל דבר קטן חייב להיות טיפ טופ כי זה בנים ובנים מסתכלים. בשיעורים, היו בנים אבל התביישתי לשבת לידם. זה ממש הלחיץ אותי ואם כבר יצא לי לשבת ליד מישהו, אפילו נשוי, הרגשתי מבוכה ענקית ולא העזתי להזיז את הראש שלי לכיוון שלו, או אפילו להסתכל לו בעיניים.
הייתי בהלם מעצמי- הבחורה הכי קולית באולפנא, זו שכולם מכירים ואוהבים, השחקנית בכל ההצגות, חברה בוועדות שיכבה- התגלתה כביישנית וחסרת בטחון בכל הנוגע לבנ"א ממין זכר"

רן, 24, סטודנט:
"אני למדתי בישיבה תיכונית, כמובן שלא היו בנות אבל היה לנו את בנ"ע. אצלנו הסניף לא נפרד כך שחוץ מהפעולות באמצע השבוע שהיו נפרדות ואליהן לא יכולנו להגיע בגלל המסגרת הפנימייתית היו את השבתות. עד כתה ח'- ט' לא התעניינו בבנות. היו לנו את הבלגאנים שלנו בראש. ואז כשאתה יוצא לשבת בבית אחרי שבועיים בישיבה, מגיע לסניף אתה פתאום שם לב שיש בנות שהן כמו נשים קטנות כאלה זה כאילו שהן גדלו לבד, בעולם אחר... אבל קודם הן לא עניינו אותך ועכשיו, אתה מת לדבר איתן ואין לך מושג איך ומאיפה להתחיל . אז אם לא הולך לך בשבת הזאתי אתה צריך לחכות שבועיים לשבת שאחרי זה וכן הלאה. לאט לאט נוצר פער כזה שהבנות חיות להן בעולם אחד והבנים באחר. זה מחריף בעיקר בגיל הצבא כי הבנות ממהרות לסיים שירות לאומי ויוצאות לחיים ואנחנו עוד תקועים במקד"צ או בצבא"

סיוון,23 סטודנטית לכימיה:
"לא אהבתי ללכת לבנ"ע, הכל שיעמם אותי שם. למדתי באולפנא במסגרת פנימיה. האולפנא ממוקמת במושב מבודד כך שלא ראינו בנים בכלל.
כשהיה מגיע בחור לאולפנא (אח של מישהי או בן של אחת המורות) הידיעה עברה במהירות מפה לאוזן. כולן היו מתלבשות מהר, מתאפרות ויורדות למטה- לראות.
בערבים היינו עושות סיבובים במושב , אולי נפגוש בנים מהישיבה בישוב הסמוך.
כשהיה בא מישהו, היינו מתרגשות .
אם תפסו בנים שנכנסו לאולפנא בשעות אחה"צ היו מענישים את הבנות ומדווחים לישיבה על הבנים. היו לנו מלא הרצאות על כמה חשוב להתנהג בצניעות ובלה בלה וחשיבות שמירת נגיעה אבל לא לימדו אותנו איך לדבר עם בנים, מה עושים איתם. רק דיברו על מה אסור ושצריך נורא להיזהר.
מי שהיה לה חבר הפכה לקנאת הבנות ואויבת המורות.
אני זוכרת שבטיול שנתי אחד, אחת הבנות שהיה לה חבר בכפר הרוא"ה אמרה שכנראה נפגוש אותם באחד המסלולים. זה היה הטיול הכי סטייליסטי שהייתי בו. כולן דפקו הופעה, נעליים מיוחדות, בגדים, איפור, תסרוקות, הכל כדי שיראו טוב במפגש הנדיר עם הבנים. בסוף לא פגשנו אותם אבל אני זוכרת את הציפייה וההתרגשות.
כשהגעתי לאוניברסיטה, פגשתי בפעם הראשונה בחיי, פנים אול מול פנים בנים.
לא ידעתי מה לעשות, מה לומר ולא העזתי להסתכל להם בעיניים. ככה, שנה שלימה אני לומדת עם בנים ולא רואה אף אחד, לא מדברת.
לקח לי שנה וחצי להתרגל לנוכחותם , נפתחתי וגיליתי שכולם חשבו שאני נורא סנובית כשבעצם פשוט לא היה לי מושג איך להתנהג.
היום אין לי בעיה לדבר עם בנים, לרקוד לידם, לשבת אצלם בדירה . יצאתי עם כמה אבל עדיין לא היה לי שום קשר רציני.
אינטימיות זה אחד הדברים שאני מאוד רוצה אבל מאוד מפחדת מהם.

אין לי ספק שההפרדה הזאת בין בנים לבנות היא זו שהביאה אותי למצב הזה. אני אמנם יצאתי מזה, אבל עדיין יש לי פחד שאני וחברות שלי קוראות לו-עכבות דתיות
למזלי אני לומדת באוניברסיטה בחוג שיש בו בנים. אני לא רוצה לחשוב מה קורה עם בנות או בנים שלומדים במוסדות נפרדים להשכלה גבוהה כי הם, עד הדייט הראשון לא פוגשים בכלל את הצד השני"

עידו 26, סטודנט למשפטים:
"הבנות הראשונות שפגשתי היו בצבא אבל מכיוון שהייתי ביחידה קרבית הן היו בעיקר בתפקידים מוגדרים ולא ממש איתנו. בנוסף, הן היו חילוניות ולכן- מחוץ לתחום מבחינתי.
אחרי הצבא עשיתי טיול לדרום אמריקה, נסענו כמה חברים- בלי בנות. שמה הכרנו כל מיני אבל שוב- חילוניות. זה לא שלא דיברתי איתן, דיברתי דברים שטחיים כאלה, עניינים. אבל כל הזמן היה עובר לי בראש: וואלה, אני מדבר עם בחורה, היא מדברת איתי.
אני זוכר ערב אחד שחברים שלי ואני התפצלנו ופגשתי איזו מכרה. היא הזמינה אותי לחדר שלה ושל חברות שלה ואמרה שיבואו כל מיני חבר'ה. כשהגעתי גיליתי שיש שם רק בנות. נלחצתי. חשבתי לעצמי: מה לעזאזל אני עושה בחדר שכולן רק בנות? על מה אני אדבר איתן? התחלתי לספור את הבנות- 4 בנות ואני בן יחיד. לא ידעתי איך אני מעביר את הערב הזה איתן אבל לאט לאט נרגעתי. בסוף היה צחוקים וכיף.
הטיול הזה והערב הזה איתן שמורים לי בזיכרון כי זה מה שבאמת שיחרר אותי.
יצאתי עם כל מיני בחורות אבל כשזה מגיע לקטע האינטימי- אחד על אחת אני לגמרי מאבד את עצמי, נלחץ וממהר לסיים את הקשר.
חינכו אותי שבנות זה מסוכן, זה חטא, לא להסתכל יותר מידי, לא לדבר ,לא לגעת, לא לחשוב והנה, פתאום אני צריך לצאת עם בחורה וזה כבר אחרת. קשה לי להתנתק מהחשיבה הזאתי.
אני חושב שהטעות היא בהפרדה, בניתוק שגורמת לשני הצדדים לא להכיר את המנטאליות של האחר וזו לדעתי גם הסיבה שאנשים מגיעים לרווקות בגילאים מאוחרים".

תמר, סטודנטית לתואר שני מסתייגת:
"גם אני למדתי באולפנא ובקושי ראיתי בנים אבל זה לא הפך אותי לחסרת בטחון בכל מה שקשור לזה. אז מה אם לא רואים בנים ולא לומדים איתם? זה אומר שאי אפשר לדבר איתם? להסתכל להם בעיניים? אני חושבת שמי שמרגיש ככה יש לו בעיה פסיכולוגית שהוא צריך לטפל בה. אני למדתי בלי בנים, היו לי 3 חברים רציניים ועכשיו יש לי מישהו חדש. אני לא יודעת על מה את מדברת, אין דבר כזה. אלה אנשים עם בעיות חברתיות שסתם מנסים להאשים את הדת במקום את עצמם. אני דווקא חושבת שההפרדה הזו חיובית ותרמה לעיצוב האישיות שלי כאשה שאיננה תלויה באישור גברי למהותה. יש הרבה מחקרים שמוצאים שההפרדה הזו בחינוך דווקא מגבירה הישגים לימודיים ומחזקת את שני הצדדים. הפרדה כזו לא קשורה בכלל לדת. גם בחו"ל יש מוסדות חינוך נפרדים".

ורדה רזיאל ז'קונט- פסיכולוגית, סופרת ושדרנית רדיו:
"בפסיכולוגיה ישנו מושג הנקרא "חרדת חיזורים"- זה מושג המקביל לחרדת מחויבות וחרדת בחינות – המדובר באנשים בריאים בגופם ובנפשם, מצליחים ומוצלחים אשר נתקפים חרדה בתחומים מסוימים. שיטת הטיפול היא פסיכולוגית וכוללת שיחות ותרגילי שיחרור והרגעה. ניתן גם לטפל בהיפנוזה"

עידו לא מסכים עם הקביעה הזו:
"תראי, ברור שזה קטע פסיכולגי אבל עצם העובדה שהתופעה הזו שותפה לרבים כ"כ מבני המגזר הדתי מראה שיש כאן איזו שהיא בעיה מהותית. נכון, נורא נוח לחפש אשמים והכי קל להאשים את הדת אבל במציאות הנוכחית היא היחידה שאפשר וצריך להצביע עליה.
עובדה שלא מדובר כאן באנשים סגורים או בישנים אלא באנשים פתוחים, חברותיים ואינטיליגנטים שהמציאות כפתה עליהם התנהגות מסוימת שמאוד טבעית למצב שאליו הם נקלעו"

עינב מסכימה עם עידו ואומרת:
"כל החיים הפרידו אותי ופתאום, אני מגיעה לאוניברסיטה או לדייט ומצפים ממני להיות הכי טבעית ומיומנת שאפשר. יוצא שכל מה שהחילונים עוברים בגיל 16 אני עוברת בגיל 21.
מפרידים כ"כ שיוצא שאני והחברות שלי כמעט ולא מכירות בנים. אז איך אני אמורה להיפתח ולמצוא בן זוג אם כל מי שאני מכירה לא מכיר? זה מסביר את זה שיש כ"כ הרבה רווקים בחברה שלנו.
בתקופת ההורים שלנו לא הייתה כזו הפרדה מטורפת. ההורים שלי היו בהלם כשסיפרתי להם על איסור נגיעה ועל זה שלא רוקדים מעורב.
ההפרדה הזו וההחמרות המיותרות של הרבנים יצרו מצב בו הגולם קם על יוצרו.
ועכשיו הרבנים מכריזים על מצב חירום ומקימים ארגוני שידוכים והיכרויות כשבעצם הכל פגוע עוד מהשורש"

את תופעת החפיפניקיות והתרבות הדתל"שים רואה רן בהפרדה:
"מפרידים אותך ומרחיקים אותך מבנות, מחנכים אותך שאסור אסור אסור וכל דבר מוביל לדבר אחר ואז יום אחד, אתה מגיע לצבא או לאוניברסיטה, פוגש בנות, לא יודע איך להתנהג איתן, לאט לאט משתחרר ומשתחרר ורואה שמה שהפחידו אותך לגביו והזהירו אותך ממנו לא כזה נוראי. אפשר לגעת בבחורה סתם ככה והיא עדיין בתולה ובסדר ואז הגדרות נופלות ואנשים מציבים לעצמם גדרות חדשות, הרבה יותר קרובות לגבול ולפעמים אף מעבר לו. עובדה שחפיפניקיות וחזרה בשאלה מתורצת ע"י האנשים שמגדירים עצמם ככאלה בכך שבין השאר -'אפשר להיות חופשי עם בנות'.
המילה חופשי, לדעתי אומרת הכל"

הרב שי פירון:

"ראשית, יש כאן ביטויים מרגשים ומשמעותיים שצריכים להיקרא ברגש רב, מתוך אמפטיה והבנה למצוקות המתוארות בהן. מצוקות לא מכתיבות את ההתייחסות והמסקנות לכיוון אחד בלבד. אני בהחלט מסכים שיש צורך בחשיבה מעמיקה אודות המפגשים שבין בנים לבנות בעיקר על רקע התקופה בה אנו חיים.
יתכן ותומכי ההפרדה שוללים אפשרות של לימודים בבר אילן וממילא המפגש יהיה רק עם בחור ישיבה שגם הוא התחנך במסגרת נפרדת לחלוטין, וכן הלאה. כך, שלא בהכרח שמי שתומך בהפרדה יסכים את המובאות ועם העולה מהם.
שלישית, ברור לי שהפרדה מוחלטת אינה נכונה וברור לי שחברה מעורבת ללא גבולות מביאה לנזקים חמורים פי כמה מאלה שתארו.
מערכת הבקרה והאיזונים - זו הצריכה להיות מופעלת מתוך אחריות גדולה ושיקול דעת - מכריחה לבחון את הכל במתינות רבה ובזהירות כדי להתיר את המותר ולאסור את האסור מבלי לצאת בהצהרות מיותרות, לכאן ולכאן.
בריאות נפשית ונורמאליות היא הבסיס לכל אלה. התרגשות כזו או אחרת הינה תוצאה של הכנה לא נכונה לחיים. אין לי ספק שניתן למצוא פתרונות ראויים שימנעו את התקלות הללו"

בעיה פסיכולוגית רחבה או מציאות כפויה- זו ההחלטה שלכם.
מה שבטוח שהמוזכרים בכתבה הם מעטים מבין רבים ובטוחני שחלקכם מזדהים עם הנאמר או מכירים אנשים כאלה.
נקודה למחשבה.

 
<
נובמבר 2017
>
ראשנשלרבחמשישב

1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930