דוסילנד - זזים מהבית
  • ראשי
  • לוח אירועים

כתבות: גאורגיה: המקום היפה ביותר בעולם

בואו להכיר את גרוזיה האמיתית ואת בית הכנסת העתיק המוצב בלב ההרים במקום היפה ביותר בעולם בית כנסת עתיק בגרוזיה

מסע אל בית הכנסת במקום היפה ביותר בעולם

כתב: גלעד ניסים
צילם: יצחקי גליק

הסיפור התחיל בשבת בבית כנסת הגדול בטיבליסי בירת גרוזיה. פגשתי שם את מיכאל השוחט שסיפר לי על קהילה יהודית קטנה בלב ההרים, ההולכת להעלם, וכי הוא השוחט נוסע אליה פעם בחודש לשחוט בשר כשר ליהודי הכפר
בית הכנסת העתיק באוני
בכניסה לעיירה חצינו גשר בטון ענקי מעל נהר ההריוני, הנהר המפורסם, שבמקורותיו, האגדה מספרת חיפשו את גיזת הזהב המסתורית. הנוף שנשקף היה משכר, הרים מכוסי קרח באופק, נהר גועש מוקף ביערות עד של אשורים, ארזים, ואורנים. חיפשנו את בית הכנסת. נהגנו החביב יהודי גרוזיני במוצאו, עזר במלאכת החיפוש . נכנסנו לשכונה מוזנחת, הבתים מעץ נראו כי לא עברו שיפוץ שנים, דרך העפר הייתה משובשת ומלאה בשלוליות. לאחר חמש דקות הגענו לבית הכנסת העתיק של אוני. המבנה היה מרשים ביותר, לעיתים היה נראה שבמאי הוליוודי בנה אותו כתפאורה לסרט מדע בדיוני. הוא היה כל כך לא קשור לאווירת העוני וההזנחה אשר ששררה בעיירה, בעיניי הוא היה כמקדש מפואר בהודו. גג המבנה היה מחופה בכיפת כסף מרהיבה ובראשה כוכב, כאשר ברקע נחו להם בשקט ההרים העוטים שכבת קרח עד.

 

בית הכנסת היה מוקף חומה גבוהה שתחמה חצר גדולה ופשוטה. בקצה החצר עמד לו בית קרקע ישן אשר חזותו מעידה כי ימים טובים היו כאן. נכנסנו דרך השער הפתוח לחצר הבוצית, ויושבי הבית יצאו לקראתנו בחיוך מאופק . שליקו, גבר בגיל העמידה היה היהודי הראשון שפגשנו מקהילת 15 היהודים שנשארו בכפר. הוא שאל בגרוזינית מי אנחנו. נהגנו השיב כי אנחנו אורחים יהודים דתיים מישראל, שמבקשים לבקר ולהתפלל בבית הכנסת. שליקו החל במלאכת פתיחת דלתות העץ הכבדות .


השערים נפתחו בחריקה, ו
אור בהיר חדר לאולם האפל. צמרמורת אחזה בגופי בצעדיי הראשונים. בית הכנסת היה מפואר ועיטורים צבעונים בעבודת יד קישטו את קירות ההיכל. באולם חשתי בבדידות, הכיסאות הרבים עמדו דומם עדות לשמחה ששררה כאן לפני שנים מעטות כאשר הקהילה מנתה 5000 יהודים. צעדתי בין המושבים הריקים למרכז האולם, לבמת הקודש אשר הייתה מעוטרת בפיתוחי עץ. בנקודה זו נזכרתי כי עדיין לא התפללתי מנחה. עמדתי והתפללתי את אחת מהתפילות היחידות שנחרטו בלבי. ארון הקודש היה גדול והכיל ספרי תורה מיותמים אך מעוטרים בפאר והדר. מבטי נמשך בעיקר אחר פעמוני הספרים המצופים זהב.
חציתי את האולם וטיפסתי במדרגות העץ אל עזרת הנשים. העזרה הייתה נטושה. צמרמורת חזקה עברה בי כשראיתי את ערימות גניזת התפילין ותיבות של ספרי תורה, אשר היו מונחים על אדני החלונות העבים.

ירדתי בתחושה קשה והבנתי כי אני עד לימיה האחרונים של קהילת יהודית מפוארת אשר נעלמת לעד. חזרתי לחצר כאשר אני מבקש בנחרצות מהצלם "אתה חייב לצלם כאן הכול, לא רק אומנות, יש כאן חשיבות לתעד".

בחצר פגשנו את תמז, האחיין של שליקו צ'צ'שוילי. תמז היה בגילנו, בן 31 בוגר תואר ראשון בכלכלה ומינהל עסקים, ודיבר אנגלית כך שיכולנו לתקשר עימו. תמז סיפר לנו ששמו השני הוא אלי, והזמין אותנו לסיור בעיירה לבית הקברות היהודי. המדריך החדש שלנו הוביל אותנו בשכונה היהודית ששקקה חיים רק לפני עשר שנים.על המצבות בבית הקברות, כמוקבל בגרוזיה היו חרוטות תמונות הנפטרים, כתובות בעברית וגרוזינית, ודשא ירוק צמח בכל מקום. תמז הזמין אותנו לראות את קבר אביו, אשר נפטר בהיותו בן שש. כאשר ביקשנו לצלמו ליד המצבה ביקש תמז לא להצטלם כיוון שכך המליץ לו הרב.

תמז סיפר לנו כי נשאר באוני עם אימו הבודדה, ואחיו העובד ברוסיה שולח להם כסף כדי להתקיים. הרהרתי בליבי האם הקרבה דומה של כיבוד הורים עדיין קיימת במאה ה-21 בישראל, או רק רחוק מאוד בהרי הקווקז .

בית הקברות העתיק

הסיור המשיך ברחובות אוני אל בית הקברות העתיק שהיה מוקף חומה גבוהה, והיה סגור תחת מנעול ובריח חלודים. טיפסתי על החומה והמחזה שנגלה לעיניי לא היה של בית קברות, אלא רחבת דשא ירוקה זרועה אבנים, לא נותרו בו מצבות, הכול נעלם תחת הצמחייה, הגשם והסחף. צילמתי את בית הקברות העתיק כעדות לעתיד לבוא.

טעם היין הגרוזיני היה יבש מתקתק והיה אחד מהיינות הטובים ביותר ששתיתי בחיי. בתור מטייל יהודי דתי חווית האוכל אינה קיימת ברפרטואר שלי, אך כאן בגרוזיה שהיין הוא אחד מעמודי התווך של התרבות הגרוזינית טעמתי מספר פעמים בדרך לא דרך יין יהודי מקומי כשר למהדרין.

כאשר חזרנו לחצר בית הכנסת והיינו רעבים מאוד. עוד במהלך הנסיעה הבטחתי לנהגנו המסור כי באוני נפתח בארוחה דשנה. שליקו הזמין אותנו להשתמש במטבח בביתו. בשלתי שם ארוחת מלכים כללה שיפודי עוף צעיר כשר, קבאב כבש ובקר של טירת צבי וסלטי צבר. תמז שהופתע ביקש לטעום מכל הסלטים שהיו חדשים לחיכו. כך שהתהפכו היוצרות האורחים הפכו להיות מארחים, מושג שאינו מקובל במסורת הגרוזינית היהודית. בעלי הבית החליטו להזמין אותנו במחווה יוצאת דופן ליין כשר תוצרת קהילת אוני בשיא תפארתה, שהיה שמור במרתפיהם לאירועים מיוחדים. טעם היין הגרוזיני היה יבש מתקתק והיה אחד מהיינות הטובים ביותר ששתיתי בחיי. בתור מטייל יהודי דתי חווית האוכל אינה קיימת ברפרטואר שלי, אך כאן בגרוזיה שהיין הוא אחד מעמודי התווך של התרבות הגרוזינית טעמתי מספר פעמים בדרך לא דרך יין יהודי מקומי כשר למהדרין.

בסיום הארוחה נפרדנו לשלום כאשר טעם היין בפינו, והצמרמורת בגופי, אל דרך ארוכה לעיר קוטאיסי. בדרך הרהרתי מהי קהילת אוני, מדוע בית הכנסת הוקם רק בסוף המאה ה-,19 ולמה הגיעו היהודים כל כך רחוק בהרי הקווקז.



סיפורה של אוני מתחיל בכיבוש גרוזיה על ידי הצאר הרוסי במאה ה-18. יהודי גרוזיה נהנו משקט ולא סבלו מאנטישמיות לאורך כל ימיהם בגרוזיה עד להופעת שלטון החדש והכנסייה הרוסית. מאמצע המאה ה-18 החלה יהדות גרוזיה לסבול מרדיפות אנטישמיות. יהודים רבים חיפשו מפלט משלטון הכנסייה הרוסית ומצאו אותו עמוק בהרי הקווקז רחוק מעיניי השלטון המרכזי. כך החלה יהדות אוני שגדלה במשך השנים לקהילה מפוארת של 5000 יהודים. קהילה זו הייתה מסורתית ודתית, וקיימה אף שני בתי כנסיות מפוארים. נפילת הגוש הקומוניסטי בסוף שנות השמונים ופתיחת שערי ברית המועצות להגירה הביאו חלק מהיהודים לעזוב את העיירה, ולעלות לישראל. עלייה זו התגברה לאחר שנת 1991, כאשר רעידת אדמה קשה פקדה את האזור ובית הכנסת הקטן נחרב, והגדול ניזוק. לעזרת הקהילה התגייסו הג'וינט ונשיא גרוזיה אדוארד שברדנאזה אשר סייעו בשחזור בית הכנסת הגדול. כיום נותרו באוני רק כ- 15 יהודים, ובעוד עשור אולי לא יוותר אף אחד. רק עדות אילמת אחת תישאר לקהילה מפוארת זו והיא בית הכנסת העתיק אשר יהיה נעול תחת סורג ובריח צופה עדיין להרי השלג הלבנים ונמצא במקום היפה ביותר בעולם.

 
<
אפריל 2018
>
ראשנשלרבחמשישב

1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930